חמישה זאבים נכנסו לחיפושית

ביום ראשון האחרון, מול כל הציפיות שלי, באיירן הפסידה בבית 2:0. הפסד שני לעונה הנוכחית, הפסד ראשון בבית. באסה היא המילה היחידה שעולה בראשי כשאני חושבת על מה שהרגשתי אחרי המשחק. התחושה הזו עוררה בי את הזיכרון העגום מיום שישי האחרון של חודש ינואר. אני וחברה יצאנו לפאב המקומי במטרה אחת, או שלוש, אבל הראשונה שבהן הייתה לצפות במשחק המיוחל של באיירן נגד וולפסבורג אחרי פגרת חורף ארוכה ומייאשת. כמה מייאשת? החור של החודשיים "חופשת חורף כי המגרשים קפואים" שהבונדסליגה פערה אצלי זרק אותי לתחתית. ניסיתי למלא אותו בצפייה במשחקים רנדומליים של ליגת העל ואפשר לנחש כי זה לא ממש עשה את העבודה. המפגש ביום שישי נועד להיות משחק העונה, בין המקום הראשון לשני, על אף שפער הנקודות בין שתי הקבוצות הוא רחב יחסית, אבל הרמות היו כמעט שקולות, או שבעצם, כפי שגיליתי בהמשך הערב - לגמרי לא. בטרם התיישבנו, ביקשנו להעביר לערוץ בו משודר המשחק באחת מהטלוויזיות במקום וקיבלנו בתמורה מבט משועשע מהגברים מאחורי הדלפק. כן, נדיר ששתי בחורות מבקשות לצפות במשחק כדורגל בערב שישי ועוד של הבונדסליגה הכל כך לא פופולרית במדינת הלה ליגה. התעלמנו מהמבטים התמוהים והתמקמנו בקצה הבר, מוכנות לצפות במשחק תוך נשנוש צ'יפס בטטה חם. על תשעים הדקות שחלפו מרגע שריקת הפתיחה אוותר לתאר, אבל הובסנו בגדול. אני מודה, כאוהדת של באיירן אני לא נקלעת להתמודדות הרגשית הקשה של הפסד קבוצתי בתדירות גבוהה, אבל כשזה כן קורה, זה תמיד כל כך צורם ומשפיל. 4:1 למארחים שסיחררו את האצטדיון הביתי במשחק מצוין ומרגש שנפתח עם דקת דומייה לשחקנם הבלגי, ג'וניור מלאנדה, שנהרג בתאונת דרכים במהלך הפגרה.

וולפסבורג בעיניי היא הפתעת הבונדסליגה, אחרי אאוגסברג, ובצדק נמצאת במקום טוב בליגה, מבטיחה את כניסתה השנייה בהיסטוריה לליגת האלופות בשנה הבאה וסוללת את דרכה בליגה האירופית בשנה הנוכחית, לאחר שניצחה את אינטר מילאן בבית ובחוץ בשמינית הגמר.

העיר וולפסבורג שייכת למדינת סקסוניה תחתית ונמצאת לא רחוק מהבירה של המדינה, האנובר שקבוצתה היא היריבה האיזורית. אם אתם מכירים את העיר רק דרך קבוצת הכדורגל שלה - אתם לא לבד, אבל אם אתם במקרה בעלים ברי מזל של אוטו תוצרת חברת פולקסוואגן - תתביישו לכם! וולפסבורג אמנם לא שופעת באתרי תיירות, אבל בעיר נמצא המטה של חברת המכוניות והמפעלים שלה. המועדון שהתחדש מיד לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם עבור עובדי החברה ונמצא בבעלותה, לא במקרה נקרא האצטדיון הביתי "פולקסווגן ארנה" וסמלה של המכונית נמצא במרכז המדים של השחקנים. כסטודנטית להיסטוריה של גרמניה, אני לא יכולה לכתוב פולקסווגן ולא להזכיר את הנאצים. בקיצור נמרץ, הרעיון מאחורי המכונית היה לייצר רכב שיהיה גם מוצלח וגם בעלות עממית, ויפנה לקהל הלקוחות מהמעמד הנמוך יותר של החברה הגרמנית, ומכאן שמו "רכב העם". העבודה על הפרוייקט נעשתה בתחילת שנות ה-30, שנים בהן העולם כולו וגרמניה בפרט היו שקועות במשבר כלכלי חמור. עוד במסע תעמולת הבחירות שלו פנה היטלר למעמד הפועלים והבטיח לסייע להם ויוזמת הפולקסווגן הייתה אחת מהדרכים בה היטלר מימש את הבטחותיו. נדמה היה כי הקשר הנאצי לפולקסווגן ישפיע על המכירה של המכונית, בעיקר בישראל, אך למרות כי ישנם הבוחרים להחרים את היצרנית הזו, והיצרניות הגרמניות בכלל, קשה להגיד שהמכונית הזו לא פופולרית, אלא לגמרי להפך. החיפושית לא נשארה רק על הכביש ובמרוצת השנים, תוך פיתוח דגמים נוספים, הפכה לסמל קאלט. בשנות השבעים זוהה האוטו עם ההיפים האמריקאים או הגולשים מדרום קליפורניה. העיצוב המיוחד והחמוד של המכונית סייע לה להצליח בהוליווד והמכונית הופיעה בסרטים וחיפוש בגוגל גילה לי שבשנים האחרונות היא נכנסה לעסקי משחקי המחשב.

החיפושית הישנה - פריט לאספנים וסמל תרבות

נדמה שהסיפור מאחורי החיפושית הרבה יותר מעניין עמוס ופיקנטי לעומת ההיסטוריה הלא מרשימה של הקבוצה שלה שזכתה באליפות גרמניה פעם אחת בלבד. אבל השנה הקבוצה יכולה להוסיף בגאווה פרק לספר ההיסטוריה שלה או אפילו לכתוב אחד חדש. משהו פשוט מסתדר מצוין בין השחקנים על כר הדשא תחת אימונו של דיטר הקינג. אז כיצד הזאבים הפכו לשם החם העונה באירופה? הנה חמש סיבות טובות:

1. קווין דה ברוינה. כבר במשחקי בלגיה במונדיאל היה ניתן להבחין בכישרון העצום של הקשר הזה ולתהות כיצד מוריניו ויתר עליו ושיחרר אותו משורותיה של צ'לסי ב-2014. עם שישה עשר בישולים, הוא משקיף מהמקום הראשון של טבלת הדירוג על יונוז'וביץ מברמן ומולר מבאיירן שאוחזים "רק" בתשעה. המספרים של דה ברוינה כל כך טובים ש"הבילד" הגרמני מיהר להכתירו כשחקן המאיים ביותר בבונדסליגה, יותר מרובן, שמבוגר מדה ברוינה בשמונה שנים (מתוקף היותי הסנגורית של באיירן לעת צרה, עליי לציין שרובן שיחק פחות משחקים מדה ברוינה בשל פציעות), ומולר. הרומן העצוב של דה ברוינה וצ'לסי לא הסתיים במוריניו, אלא המשיך לשוערה של הקבוצה קורטויה, חבר לנבחרת בלגיה, שניהל רומן עם זוגתו של דה ברוינה (כנראה שהאוויר הלונדוני השפיע לא טוב על השחקנים הצעירים). הג'ינג'י נותר שבור לב, אבל יכולת המשחק שלו כלל לא נפגעה. בנימה מקומית, שני הכישרונות הבלגים האלו, וכישרונות בלגים אחרים, ישחקו מול נבחרת ישראל ביום שלישי הקרוב. אלי גוטמן צריך להיות מודאג. מאוד. מהצד השני, וולפסבורג צריכה לדאוג האם יש בכיסה מספיק כסף לשמור על דה ברוינה שמחוזר [שמועות] ע"י פריס סן ג'רמן והמנוצחת באיירן מינכן. 

דה ברוינה - המוח האדום מאחורי הצלחתה של הקבוצה

2. באס דוסט. החלוץ ההולנדי עדיין בגדר תעלומה כי התחושה היא שהוא פשוט הגיע משום מקום [או מהספסל] באמצע העונה והספיק במהירות להבקיע שלושה עשר שערים בארבעה עשר משחקים. פה הזמן להודות לחבר מלמעלה [לא אלוהים, הילד בתמונה מעל הרשומה הזו] שדאג לבשל לו אותם כל כך טוב. לאחרונה נדמה כי המומנטום של דוסט קצת אבד, אבל עדיין שווה לעקוב ולראות איך הוא ימשיך לשחק העונה.

דוסט - חלוץ תוצרת הולנד

3. לורד בנדטנר. כלומר, ניקלאס. קודם בדיחת רשת, אחר כך חלוץ, אבל אין ספק שרכישתו של הלורד על ידי הקבוצה משכה אליה הרבה תשומת לב. בנדטנר הוא מסוג השחקנים שהחיים הפרטיים שלהם יותר מעניינים מהצורה בה הם משחקים. הוא משחק טוב בנבחרת דנמרק, אבל שיחק הרבה פחות טוב בארסנל. למרות שעתידו נראה מזהיר בקבוצה, משהו בינו לבין הצפון לונדונית לא הסתדר ואחרי מספר השאלות לקבוצות אחרות הוא החליט לחתום את הסיפור והסביר כי ארסן וגנר קיפח אותו ולא העניק לא מספיק הזדמנויות. אין ספק כי וגנר מצידו, ראה בו ככישלון אישי. בכנות, בנדטנר מספק יותר אקשן כשהוא מחוץ למגרש מאשר כשהוא עליו. קודם כל, סיפור אהבה רומנטי בינו לבין ברונית מהאצולה הדנית שמאשרת שהוא ראוי לכינוי שהודבק לו ושנית, השטויות שהוא מספק למדורי הרכילות ויוצרי הממים ברשת; תמונות עירום חלקיות, חשיפת תחתונים לאחר הבקעת גול והתפרעויות לאחר שתייה מוגזמת של אלכוהול. הא, וההודאה העצמית שהוא השחקן הטוב בעולם. חפשו את השם שלו בגוגל תמונות - לא תתאכזבו.

בנדטנר בפוזה אופיינית

4. דיאגו בנאליו. ההצלות שלו במשחקים האחרונים בליגה האירופית בהחלט היו שווים להכניס אותו לרשימה וגם בבונדסליגה הוא לא מאכזב. הוא ספג עבור קבוצתו רק עשרים ותשעה שערים, מקום רביעי בטבלת הספיגות יחד עם לברקוזן. והיי, הוא עצר פנדל של קרים בנזמה במפגש בין נבחרת שוויץ לנבחרת צרפת במונדיאל האחרון. 

בנאליו - מחיאות כפיים להצלות שלו

5. אנדרה שורלה. עוד פליט צ'לסי והגרמני הראשון ברשימה שלי! השחרור של שורלה מצ'לסי היה די צפוי, הוא מיעט לשחק ומוריניו הודה שאינו מרוצה מהכושר הגופני שלו. למרות ששורלה ויתר על פגרת החורף של הנבחרות כדי להתרכז בחיזוק הכושר זה לא עזר לו והוא מצא את עצמו על מטוס בדרך למולדת. גם בוולפסורג הוא טרם הרשים, הוא סופסל לא פעם, אבל מדובר בשחקן שבישל לגוצה את שער הניצחון במונדיאל, אז הציפייה שיספיק להתעורר לפני שהעונה הזו נגמרת הינה במקום.  

שורלה - בחזרה למולדת

+ אי אפשר להבקיע חמישים ושבעה שערים בעונה [מקום שני אחרי באיירן עם שבעים] ללא קבוצה מאוחדת ורבת כישרונות ולקבוצה של הקינג יש אחלה של סטטיסטיקות לאשר שהיא אכן כזו. נותר רק לקוות שהפנים החדשות המסתמנות של גרמניה בליגת האלופות בשנה הבאה לא יאבדו את המומנטום או את השחקנים הטובים שלהם בדרך.