Berlin, Berlin, wir fahren nach Berlin!

היום בערב, 21:45 שעון ירושלים, ישרוק השופט הטורקי לפתיחת אחד המשחקים המצופים ביותר בשנה: גמר ליגת האלופות. כמו תמיד ישנה יריבה פייבורטית [ברצלונה] שתתמודד מול האנדרדוג [יובנטוס] והכל נכתב ויכתב עוד על המפגש המיוחל הזה ולכן אני אסיט את הדיון למקום בו הכל קורה אבל אף אחד לא מדבר עליו מספיק: האצטדיון. 

השנה יארח את גמר ליגת האלופות האצטדיון האולימפי בברלין [Olympiastadion]. כדורגל לא זר לו, רק לפני שבוע עלו אליו לרגל וולפסבורג ודורטמונד לגמר הגביע הגרמני שמתקיים כל שנה בבירה, אבל אירוע בסדר גודל עולמי, מחזיר את האצטדיון לימי הקמתו, כשהבטון שלו עוד היה טרי, וכשהוא שכן בלב בירת המשטר הנאצי. 

מבט על הכניסה לאיצטדיון - 1936

בשנת 1936 התכוננה גרמניה לארח את האירוע הספורטיבי הראשון הגדול בתולדותיה מאז איחודה: האולימפיאדה. אף על פי שרק שלוש שנים קודם לכן עלה היטלר יחד עם מפלגתו הנאציונל סוציאליסטית לשלטון וגזירות גזעניות ואנטי יהודיות כבר נפוצו בגרמניה. ולמרות כי בתחילת אותה שנה סיפחה גרמניה הנאצית לשטחיה את חבל הריין בניגוד להסכמי ורסאי, האירוח של האולימפיאדה בבירה נתפס כלגיטמי על ידי רוב מדינות העולם כמו גם מדינות העולם המערבי שלא היססו לשלוח משלחות ספורטאים אל המדינה הפאשיסטית. היחידות להחרים את האולימפיאדה היו ספרד, שניסתה להקים אירוע אלטרנטיבי שבוטל בשל מלחמת האזרחים שפרצה אותה שנה וברית המועצות שכידוע ניתקה כל קשר עם המערב המרושע. הטענה כי אין לערב ספורט ופוליטיקה נשמע על ידי המסנגרים אך האולימפיאדה לא הייתה כלל נקייה מפוליטיקה. הקאטרים לא המציאו את הגלגל: גרמניה הנאצית ניסתה לשווק עצמה באמצעות אירוע ספורט עולמי רב משתתפים שיציג תמונה מושלמת על מנת להרגיע את העולם. בפועל הדברים היו שונים לגמרי ועדיין ננקטו צעדים גזעניים רבים שהוסתרו או ווסתו. אולימפיאדה, כמו גמר ליגת האלופות או גמר המונדיאל היא תחרות ספורטיבית בינלאומית, המסוקרת ברחבי העולם. היא לא רק משחק כדורגל, היא גם שער עבור יוזמות כלכליות [ולא קשה לראות מי מעניק חסות למשחקים] ובהיותה אוניברסלית, עניינים פוליטיים שונים מעורבים בהפקתה. 

טקס פתיחת המשחקים האולימפיים - 1936

האולימפיאדה בברלין הייתה השופר של שר התעמולה הנאצי - יוזף גבלס - ועל כן כל פרט בהרכבת האירוע נבדק על מנת להתאימו לחזון המפלגה הנאצית, בד בבד האצטדיון. מי שביקר באצטדיון יחוש זאת מהר, אך כבר מהתמונות ניתן לחוש במבנה העצום והמונומנטלי שלו. האצטדיון נבנה כד להכיל 110,000 מקומות [!], כולל מקום של כבוד להיטלר ולפמלייתו. האדריכלות הנאצית הושפעה בצורה מובהקת מהניאו-קלאסיקה שהייתה שופעת בגרמניה בתחילת המאה ה-19 יחד עם פריחת הרומנטיקה הגרמנית. הניסיון היה לקשור חוט בין יוון העתיקה אשר בין סמליה היו אידיאל היופי ותרבות עיצוב הגוף לקלאסיציזם הגרמני ומאוחר גם יותר לאידיאולוגיה הנאצית. לא בכדי הייתה אולימפיאדת ברלין לראשונה שחידשה את מרוץ הלפיד האולימפי שהיה למסורת מוכרת במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.

ורנר מארך היה האדריכל של האצטדיון. קשה להגדיר אותו כנאצי, למרות שהיה חבר מפלגה [כמו כל מי שרצה להתקדם בגרמניה באותה תקופה] ובין עבודותיו ניתן למצוא את האחוזה של הרמן גורינג [שאין לה זכר כיום מאחר והופצצה בתום מלחמת העולם השנייה]. בדומה לאמנים נאצים או שעבדו תחת הנאצים לא קל להכריע עד כמה מהאדריכלות של האצטדיון הייתה פרי מקורי ושלם שלו או האם האידיאלוגיה הנאצית הנוקבת שייפה את התכנון היצירתי, אך התוצאה הסופית הייתה לשביעות רצונו של היטלר. כל העבודה סביב האצטדיון עצמו הייתה מושפעת מהאווירה בגרמניה באותו הזמן ולוותה באיומים וסחיטות של עובדים וחיוב קבלני העבודה להעסיק wirtschaftsfriedliche Arbeiter deutscher Staatsangehörigkeit und arischer Abstammung [עובדים חברתיים לכלכלה השייכים למדינה הגרמנית ולגזע הארי] או במילים אחרות - שלא יהיו יהודים.  

שנה לאחר האולימפיאדה עוד נשמרה באצטדיון האווירה הספורטיבית כאשר נערך בו גמר הגביע הגרמני בכדורגל כששאלקה 04 ניצחה 2:0 את נירנברג. אך במהרה הוא הפך למקום כינוס פוליטי וצבאי. 

מבט על - 1936

כיום האצטדיון מכיל כמעט 75,000 מקומות ומשומש בעיקר למשחקי כדורגל בינלאומיים, כמו משחקי כדורגל במסגרת גביע העולם ב-1974 ואירוח גמר המונדיאל ב-2006. בנוסף האצטדיון משמש כבית לקבוצת הכדורגל הברלינאית "הרטה" מהבונדסליגה הראשונה. וכשאין כדורגל, אז האצטדיון משמש להופעות ופסטיבלים של מוזיקה. 

 

האיצטדיון האולימפי - ערב גמר ליגת האלופות 2015

כמובן שלאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה וכאשר חוסל המשטר הנאצי, החלו הגרמנים למחוק את שאריות ההיסטוריה הנאצית מהאצטדיון, כמו גם ממבנים אחרים. מהמעט שפורסם באתר הרשמי של ליגת האלופות אודות האצטדיון לא הוזכר העבר הנאצי לו פעם אחת ולא גם העובדה שנארחו בו המשחקים האולימפיים בשנת 1936 [דווקא באתר הרשמי של האצטדיון יש ציר זמן היסטורי עם הפרטים הללו]. כמובן שניתן להסיק מהשם של האצטדיון את ייעודו המקורי, אך האם השחקנים, האוהדים והצופים יודעים למעשה באילו נסיבות ותחת איזה משטר הוא הוקם? כמובן שאין צורך להתעלם מחפץ דומם רק משום שמתכנניו היו חברי מפלגה פאשיסטית, אך ראוי תמיד להזכיר את ההיסטוריה שמסבירה שוב ושוב, שפוליטיקה קיימת בכל מקום, גם אם לא נרצה בכך: כמו שהיא משתקפת בספורט - היא משתקפת גם באדריכלות. 

כל אחד רוצה שוער גרמני

לא מזמן נתקלתי במאמר שנקרא בתרגום חופשי לעברית: "שוער 2.0" ועסק בשדרוג תפקידו ה"קלאסי" של השוער בעקבות המהפך שהוביל, איך לא, מנואל נוייר. מי שלא עוקב אחרי הבונדסליגה ופיספס את המונדיאל הקודם בדרום אפריקה, נחשף לפלאיו של נוייר באליפות העולם האחרונה בברזיל, אבל צופי הבונדסליגה הותיקים יטענו כי הם סימנו את נוייר כאוליבר קהאן הבא, עוד כשהיה שוער צעיר במדי קבוצת נעוריו שאלקה, שהפכה לקבוצה המקצועית הראשונה בה שיחק. ההצגה הטובה ביותר הייתה משחקה של שאלקה מול פורטו בשמינית גמר ליגת האלופות, שהיה גם משחק הבכורה של נוייר כשוער שאלקה באירופה. באותו משחק הוא הוביל את קבוצתו לניצחון ועלייה לשלב הבא לאחר עצירות מדהימות שגררו את שתי הקבוצות לדו קרב בעיטות עונשין. שני פנדלים נעצרו על ידי נוייר הצעיר ושאלקה המשיכה לשלב רבע הגמר. תפקידו של השוער במגרש היה חשוב מאז ומעולם, אבל נוייר שילב בו באמצעות כישרונות והרבה אומץ, נדבכים נוספים, כאלו שטובי השוערים בעולם כרגע מנסים לסגל גם לעצמם.  

בגובה 192 סנטימטרים ובמשקל של 92 קילוגרמים -  יש לנוייר נתוני פתיחה מצוינים לשוער אבל גנטיקה זה לא מספיק, ולצידה יש משחק ראש ורגל מצוינים, קבלת החלטות מהירה ויכולת הנהגה. בעונת הפציעות הקשה של באיירן, רבים התלוצצו כי נוייר צריך לפתוח בהרכב כבלם מחליף, צחוק בצד, נוייר כבר תיפקד כבלם לא פעם ומנע מצבי הפסד מביכים עבור קבוצתו. אין לנוייר את הזמן להאשים את ההגנה, הוא פשוט יורד מהרחבה ומחליף אותה. הוא ימנע מבזבוז זמן ויעלה למרכז השדה כדי לאפשר לבלמים להתחיל כבר בהתקפה חדשה, ובהרבה מקרים יתפתה להתעמת עם ההתקפה של הקבוצה היריבה, לרוב באומץ רב, לעיתים בסיכון של עבירה או ספיגת שער. כל האיכויות הללו לצד ההצלות המבריקות שלו, הופכות אותו לשוער הטוב בעולם כיום.

העונה הנוכחית עמדה בסימן שבירת שיאים עבור באיירן. במחזור האחרון הם לקחו אליפות שלישית ברציפות - שיא חדש בבונדסליגה - ונוייר שבר את השיא של קהאן האגדי כאשר הצליח לשמור על הרשת שלו נקייה 20 פעמים!

די מקובל להכתיר את נוייר כיורש של קהאן האגדי ובצדק, אבל אוהדי הכדורגל הגרמני והאירופאי בכלל עסוקים כעת בחיפוש אחר היורש של נוייר. לא פשוט למצוא בחור שמתקרב לרמות שנוייר, שחגג במרץ האחרון יום הולדת 29, מציג כבר שנים בשאלקה, בבאיירן ובנבחרת גרמניה, אבל לגרמניה יש יופי של שוערים ולא בכדי הם מבוקשים כבר מחוצה לה.

מנואל נוייר בפוזה אופיינית

ברנד לנו
לנו בן ה-23 מככב כשוער הראשון של לברקוזן שסיימה את הליגה הגרמנית במקום הרביעי ותשתתף במוקדמות ליגת האלופות. בנוסף הוא משחק כשוער בנבחרת גרמניה הצעירה ונחשב לאחד השוערים הצעירים המבטיחים. לאחר שהרשים במשחקי קבוצתו בעונה הנוכחית של ליגת האלופות במיוחד מול אתלטיקו מדריד החזקה, החלו לרחוש שמועות שריאל מדריד מעוניינת בו כתחליף לקסיאס המזדקן.

ברנד לנו - מחבק את הכדור חזק

אנדרה טר-שטגן

בדומה ללנו, גם טר שטגן בן 23 וגם הוא משחק בנבחרת גרמניה הצעירה אך הקבוצה שלו נמצאת הרחק מגרמניה, בחצי האי האיברי, ברצלונה - בירת קטלוניה. טר שטגן התחיל את הקריירה המקצועית שלו בבורוסיה מונשנגלדבאך ובקיץ הקודם עבר לברצלונה שם הוא משחק בשני מפעלים בלבד, אבל יוקרתיים למדי: גביע המלך וליגת האלופות. הסטטיסטיקה שלו באלופות טובה מאוד והוא מקדים את נוייר כשוער שספג הכי מעט שערים בטורניר. זכורה לטובה ההופעה שלו באליאנץ ארנה בגומלין בין באיירן מינכן לברצלונה, שם הצליח למנוע לפחות שלושה שערים בטוחים. בשבת הקרובה ובזאת שאחריה תגיע לשיאה העונה שלו כשישחק בשני הגמרים החשובים של ברצלונה.
אגב, למי שתהה בנוגע לשם המשפחה הלא גרמני שלו - המוצא שלו הוא הולנדי-פלמי.

טר שטגן מחזיק לעצמו אצבעות

לוריס קאריוס
קאריוס הילדון שבחבורה [יהיה בן 22 ביוני] משחק בקבוצה של העיר מיינץ בבונדסליגה ושותף גם הוא לנבחרת גרמניה הצעירה. קאריוס אולי הפחות מוכר מבין רשימת השוערים המכובדת ברשומה הזו אבל באמתחתו ניסיון קצרצר במנצ'סטר סיטי, בה התאמן תקופה עם נבחרת הנוער. נדמה שטמון בבחור פוטנציאל רב ולא חסרות סיבות לרצות לראות אותו משחק. בנות ...

קאריוס - שוער שבהחלט נראה טוב על המגרש

ראלף פרמן+טימון והלנרויטר
ראשית - הוא ג'ינג'י! ומעבר לזאת, הוא מבית היוצר של נוייר, דהיינו שאלקה 04 של גלזנקירשן. שאלקה ממשיכה להוכיח את עצמה כבית גידול וחממה מוצלחת הן לשחקנים והן לשוערים וראלפי שגדל יחד עם נוייר הוכיח לאורך העונה שגם בידיו היכולת לעשות יופי של הצלות. כשראלפי היה פצוע, לאורך תקופה ארוכה של העונה, טימון והלנרויטר- השוער השלישי והצעיר מאוד, נקרא אל הדגל. גם הוא צריך לקבל ציון לשבח ולו רק בשתי התמודדויות לא פשוטות מול ריאל מדריד בליגת האלופות.

פרמן בהענקת פרס השחקן המצטיין של שאלקה לחודש אפריל

והלנרויטר ופרמן - חברים לבית שאלקה

תסמונת מלכת היופי

תשעה חודשים שלמים חלפו מאז הרימו שחקני נבחרת גרמניה את הגביע המוזהב בגמר אליפות העולם בברזיל. אין כנראה אף אוהד כדורגל באשר הוא שישכח איפה ראה את ההנפה הזו. אני לדוגמא, עמדתי באולם במועדון של מעונות הסטודנטים בפרייבורג, יחד עם מאות סטודנטים - חלקם גרמנים, חלקם לא - וצפיתי בהתרגשות, לצד גרמנים עם עיניים דומעות, בפיליפ להאם מרים את הגביע אל על לקול תרועות האוהדים, באצטדיון ובאולם הקטן בפרייבורג. גם השחקנים של הנבחרת הגרמנית לעולם לא ישכחו את הרגע הזה, בו שיחררו קיטור של יזע, דם ודמעות משלושה שבועות מאמצים במיוחד. אחדים מהם אולי, ירצו לשכוח את האדם שאיתו חגגו את הזכייה המבורכת באותו לילה. 

אומרים שמאחוריי גבר מצליח, עומדת אישה, זה נכון גם לגבי שחקני כדורגל. מעבר לתשומת לב שהן רוכשות במדורי הרכילות, לוואג - Wife and Girlfriend aka WAG - השפעה מכריעה על מצב רוחו של השחקן ומעבר לכך. כבר כתבתי פה בבלוג על חברתו הספרדייה של דה חאה שהעמידה על הרגליים את כל מנצ'סטר בעקבות האמירות שלה. למאמן איפוא יש את האחריות לדאוג להציב גבולות שהחברה או האישה של השחקן מנועה מלחצות. כל מי שעבר משברים על רקע רומנטי [ומי לא בעצם] יודע כמה זה משפיע על חיי היומיום. כמה פעמים ייחלנו לא לצאת מהמיטה בבוקר וללכת לעבודה, לא לשבת בשיעור מרדים אלא להישאר בבית ולהמשיך לבכות על מר גורלנו. רובנו לא יכולים לוותר על השגרה, כך גם הכדורגלנים, שבדומה אלינו ימשיכו להגיע לאימונים ולמשחקים. חלקם ישאירו את טרדות החיים בבית ויתרכזו במתרחש על המגרש, בעוד אחרים יתנו ללב השבור להשפיע על הביצועים שלהם. נכון, ממש כמונו, גם הם בני אדם. פרידה היא גם אחת הדרכים בהם פרשנים משתמשים על מנת להסביר בירידה ביכולת של שחקן. הדוגמא הכי טובה היא רונאלדו שעל פי השמועות נפרד מחברתו הדוגמנית אירנה שייק ממש לאחר טקס כדור הזהב, מאחר והדוגמנית סירבה להגיע לחגיגות יום הולדתה של אמו. היכולת של רונאלדו במגרש באמת הייתה לא טובה באותה תקופה. הפרשנים לא הפסיקו לספור את ימי בצורת השערים שלו וגם הוא נראה כמתוסכל מאוד על הדשא. ההסבר המתבקש: רונאלדו שבור הלב עצוב מהפרידה מבת זוגו ואינו מצליח להתרכז במשחק. הרכילאים המשיכו לרחרח מסביב לזוג על מנת להבין את הנסיבות לפרידה ולנסות להשיג תמונות של לבבות שבורים. 

גם במונדיאל האחרון נמרחו תמונות פפראצי של בנות הזוג של השחקנים בכל צהובון וברחבי הרשת. הן נצפו בטריבונות, לבושות בחולצות הנבחרת הנושאות את מספרם של בני הזוג, על חוף הים הברזילאי, יחד עם החברות או האחרות ובסיום הטורניר, חוגגות עם השחקנים המאושרים עד הבוקר. עיתוני הרכילות בעולם עוסקים תדיר בצילום אורב של בנות הזוג, בעיקר היפות והמסקרנות שבהן, אבל במונדיאל הן נחשפו לעיני העולם כולו כסייד קיק המושלם לגבר האלוף. לא חלף זמן רב מחריטת הניצחון והעיתונים הצטערו ושמחו כאחד לשלוף את תמונות הזוגות מהמונדיאל כדי לחשוף כי חמישה שחקנים מובילים של נבחרת גרמניה נפרדו מבנות הזוג, בתרבות הגרמנית השחקנים הללו זוכים לסיקור קבוע, אבל המונדיאל הטיס רבים מהם לככב גם במדינות אחרות. מה גרם להם לפתע לסיים את הזוגיות, האם הניצחון עלה להם לראש? 

החברות והלשעבריות חוגגות את הניצחון של גרמניה

בסטיאן שוויינשטייגר - במשך תקופה ארוכה יצא שווייני עם שרה ברנדנר, דוגמנית גרמניה שצעירה ממנו בארבע שנים. שרה נצפתה פעמים רבות על ידי עדשת המצלמה בקהל האוהדים של משחקי הנבחרת ושל קבוצתו של הקשר, באיירן מינכן. ולמרות ששרה התלוותה אליו לברזיל וחגגה איתו את האליפות, עם החזרה לגרמניה החלו לזרום שמועות על פרידה כאשר שוויני שבינתיים מונה לקפטן הנבחרת לאחר פרישת חברו פיליפ להאם, ניצפה בניו יורק יחד עם הטניסאית הסרבית אנה איוונוביץ. עדיין היה חסר משהו שיאשש שהזוג אכן נפרד ואז הגיעה התמונה של הנעליים. על הנעל של הכדורגלן היה מודפס שמה של חברתו שרה, אבל התמונה הראתה ששוויני מחק את השם שלה מהנעל ובכך הבהיר כי הוא ושרה כבר לא. ותוך זמן לא רב הנעל עוטרה בכיתוב חדש שמסגיר את הזוגיות החדשה והישנה שלו: המילה אהבה בשפה הסרבית ולצידה דגל סרביה והמספרים שלו בנבחרת גרמניה ובבאיירן מינכן. 

הטניסאית הסרבית והכדורגלן הגרמני

הכיתוב שהחליף את השם של שרה

מסוט אוזיל - באמצע אוקטובר פירסמה הסוכנות שמייצגת את מנדי קפריסטו כי היא ומסוט אוזיל סיימו את מערכת היחסים ביניהם לאחר שנתיים של זוגיות. הקשר של ארסנל ושל נבחרת גרמניה החליט בצעד תמוה שהרבה כדורגלנים נופלים אליו, לבגוד מאחורי גבה של מנדי, זמרת ודוגמנית גרמנית, עם חברתו של שחקן כדורגל אחר - כריסטיאן ליל, שמשחק היום, פחות או יותר, בלבאנטה הספרדית. 

מסוט ומנדי מדסקסים על המערך המוצלח של גרמניה במשחק הגמר

מנואל נוייר - רק שבוע לאחר שהתפרסמו בצהובונים הקרניים שמסוט אוזיל עשתה לחברתו והפרידה שלה ממנו, היה תורם של מנואל נוייר וזוגתו קת'רין גילש. אחרי שש שנים שבילתה גילש, ספרית במקצועה, עם השוער הטוב בעולם היא ונוייר החליטה לסיים את הקשר הרומנטי ביניהם. חברים משותפים מספרים כי מדובר בהחלטה הדדית שנעשתה באווירה טובה.

נוייר וקת'רין, בזמנים טובים יותר

רון רוברט צילר - הוא הבחור הכי פחות מוכר מחוץ לגרמניה, לעומת שאר האחרים, אבל הוא מקבל הרבה כבוד כשוערה השלישי של נבחרת גרמניה ושוער הבית של קבוצתו האנובר 96. בתחילת ינואר נודע כי גם צילר נפרד מזוגתו ליזה-מארי. צילר אישר את הפרידה ובדומה לחבריו לנבחרת ביקש להשאיר את הפרטים שמורים אצלו. 

האקסית וצילר

ג'רום בואטנג - לאחרונה פורסם בעיתונים כי בואטנג וזוגתו פרודים מזה זמן רב וכי החברה לשעבר התלוננה על אלימות כלפיה מצד הבלם של נבחרת גרמניה ובאיירן מינכן. בטרם הובהרו החשדות, ניצב בואטנג בסיטואציה לא פשוטה, אבל פיליפ להאם ופפ גורדיולה, לא הביעו שום חשש כי האירועים הפרטיים יפריעו לבואטנג לתפקד על המגרש. הם סמכו על הכישורים המקצועיים של בוא בן ה-26 ותפקודו המשובח לאורך כל העונה, הן במינכן והן בנבחרת גרמניה. לאחר שהשתתף בואטנג באימון המסכם של באיירן לפני הטיסה לפורטו, שם ייערך משחק הגומלין הראשון של רבע הגמר, נסע בואטנג לבית המשפט למשפחה במינכן להשתתף בדיון בנוגע לתביעה של האקסית - שרין זנלר. למזלו הטוב, הוא נסע לפורטו בטיסה פרטית לאחר זכייה במשמורת על התאומות שלו ולאחר שהחשדות על אלימות במשפחה בוטלו לגמרי. 

היו ימים בזוגיות של בואטנג

נשארו על הספסל: האקסיות של נוייר, שוויינשטייגר ואוזיל

מסדר חולים

לפני זמן לא רב, שמרגיש כמו נצח, צפיתי במשחק רבע הגמר הראשון בין הפועל קריית שמונה למכבי תל אביב. שידר את המשחק יונתן כהן ולצידו פרשן שלמה שרף. זו הייתה פרשנות שרפית טיפוסית, כאשר המאמן הלאומי לשעבר לא הפסיק להטיח ביקורות במאמן מכבי תל אביב פאקו אסטריין. כשהשריקה למחצית התקרבה ומכבי תל אביב טרם הצליחה למצוא את השער, הביט שרף לספסל של מכבי והתפלא מדוע פאקו לא הכניס להרכב הראשון את טל בן חיים. כהן הסביר לשרף כי בן חיים לא נמצא כשיר במאה אחוז למשחק. שרף המחומם ממילא, כבר רתח כששמע את ההסבר של כהן ולא הבין כיצד יושב על הספסל שחקן שאינו מסוגל לשחק תשעים דקות. "אם הוא יושב על הספסל - סימן שהוא יכול לקחת חלק במשחק כולו", התרעם שרף, והוסיף: "כיצד שחקנים נפצעים בקבוצה עם תקציב גדול כשל מכבי?" גם ההסברים ההגיוניים של כהן כי כדורגל הוא משחק פיזי קשה לא שיכנעו את שרף שהמשיך לבקר את המועדון עד שכדור שנורה מרגלו של ערן זהבי מצאה את השער של קריית שמונה.
שלמה שרף עתיר ניסיון במשחק הכדור ממני - אין כאן ספק, אבל בטענותיו הוא טועה כפליים. לא כל מסופסל כשיר לשחק תשעים דקות, ולהפך - לא כל שחקן פותח מסוגל לסיים אותו. כאשר לוקה מודריץ' חזר מפציעה לסגל ריאל מדריד הוא ישב פעמיים על הספסל. בפעם הראשונה, אנצ'לוטי הכניס אותו בחצי שעה האחרונה למשחק ובמשחק לאחריו הוא אמנם פתח את המשחק אך יצא בדקה השבעים, כשלמעשה התכנון היה שישחק רק שעה, וזאת על מנת להכשיר אותו בהדרגה לשחק משחק מלא מול ברצלונה בקאמפ נוא. לרוע המזל, חזרתו של הקרואטי לא עזרה לריאל לנצח את ברצלונה בקלאסיקו.
שרף שוגה גם בקשר שהוא מייחס בין כסף לפציעות. ברור כשמש שמועדון בעל אמצעים רבים יותר יכול להעניק טיפול טוב יותר לשחקניו אבל אין זה מונע מהם להיפצע. שרף מוזמן להרים את מבטו לאירופה, שם במועדונים היוקרתיים ביותר שחקנים נפצעים. בצער רב וכאב אני מגישה את באיירן כראייה: מאז תחילת העונה [ליתר דיוק, מתישהו ב-2012] לא הייתה פעם אחת שהסגל של באיירן היה מלא ונדמה כי המצב יתמשך עד לסיומה. מזל רע, שחקנים סוחבי פציעות, שחקנים מבוגרים? נדמה שהכל תקף במקרה של הבאוורים.
מוסף הספורט של עיתון ה"בילד" הגרמני כנראה השתעמם במהלך פגרת הנבחרות והחליט לסכם את כל הימים שפצועי באיירן החסירו מחודש יולי 2014. המספר מסתכם ב-1415 ימים! למעלה משלוש שנים. נעדרים בגאווה מהרשימה הזו: מריו גוצה, חואן ברנט ודנטה שלא היו חולים או פצועים [טפו טפו טפו] יום אחד. מי שכן היה חולה ליום אחד בלבד הוא תומס מולר שסבל מהתכווצויות שרירים ברגלו כתוצאה מתסמונת ששמה הבווארי הוא "נשיקת סוס". סבסטיאן רודה וגודיניו הצעיר היו חולים בשפעת ונעדרו גם הם ימים ספורים. בואטנג, לבנדובסקי ומנואל נוייר נחו במשך כמעט שבועיים כל אחד בשל כאבי שרירים ופציעות ברך שונות. גם צ'אבי אלונסו הקשר המוכשר נעדר כמעט שלושה שבועות כתוצאה מפציעה בקרסול ובירך. עד כאן, החלק המינורי ומעכשיו ממשיכים לטפס בסולם ההיעדרויות. מהדי בנעטיה הבלם המרוקני החסיר 38 ימים בעוד אריאן רובן, שנפצע שוב כעת, וקלאודיו פיזארו נעדרו כל אחד עשרה ימים יותר ממנו, יחד עם רפיניה. דויד אלאבה ומיטשל וייסר הצעירים החסירו כמעט 70 יום, כמו גם שני השוערים המחליפים פפה ריינה וטום שטרקה שהותירו את נוייר לתקופה לא קצרה לבדו במערכה. ריברי כבר החסיר יותר מ-80 יום לפני הפציעה הנוכחית שלו ובסטי שווינשטייגר נאלץ לחכות 98 ימים לאחר שחזר מהמונדיאל בטרם יוכל לחזור לאימונים מסודרים. עוברים את רף המאה ימים - פיליפ להאם ששבר את הקרסול במהלך אימון והולגר בדשטובר שנעדר 112 בעקבות פציעות חוזרות ונשנות. בראש הרשימה נמצאים צמד הספרדים חאבי מרטינז שלא שיחק 228 יום וחברו טיאגו אלקנטרה שעקב פציעות בברך לא שיחק כבר 244 ימים!
הפציעה של טיאגו הייתה אכזרית. הוא זכה לשחק רק חמישה משחקים במדי באיירן לפני שנפצע והושבת לזמן ארוך בו בילה את זמנו בבתי חולים ובחדר הכושר של המועדון. לשמחת הקבוצה והאוהדים, טיאגו נלחם והצליח לחזור לאימונים מלאים עם הכדור ועם שאר הסגל. מסיבת החזרה שלו נערכה שבוע שעבר והוא שיחק כעשרים דקות נפלאות בניצחון הבווארי בדורטמונד. חאבי מרטינז גם נמצא בדרך הנכונה להחלמה מלאה וצפוי להצטרף לאימונים עם באיירן עוד כשבועיים. הבשורות הקשות הן שאלאבה, רובן וריברי נפצעו שוב. אלאבה נפגע בברכו בשנית במהלך משחק הכנה של נבחרתו האוסטרית מול בוסניה וצפוי להחסיר כשבעה שבועות תוך תקווה שיוכל להצטרף למשחקי סוף העונה. רובן נפצע לאחר שהוכשל במשחק בו באיירן הובסה בביתה על ידי מונשנגלדבאך ופראנק ריברי עוד סוחב פציעה מהניצחון המסחרר של באיירן על דונייצק בשמינית גמר ליגת האלופות.

טיאגו בחיבוק חם עם להאם לפני העלייה למגרש

באיירן הוא המועדון העשיר בגרמניה [וחוטף על כך ביקורות בלי סוף מהיריבות לליגה] ובין העשירים באירופה עובדה שמעלימה בקלות את הטענות של שרף, אבל ההוכחה המחממת ששרף טעה, לא מסייעת לבאיירן במצבה הנוכחי. אפשרויות ההרכב שעומדות לשימושו של פפ מעטות ביותר והעיתוי גרוע. באיירן נמצאת בשלבי ההכרעה של העונה בבונדסליגה, מול רבע גמר הגביע הגרמני כשתתארח אצל לברקוזן ובעוד כשלושה שבועות עתידה לפגוש את פורטו במסגרת רבע גמר גביע האלופות. בטרם ההכרעות הגורליות הללו, נסעו השחקנים ביום שבת לפגוש את השחורים-צהובים מדורטמונד במסגרת המחזור ה-27 של הבונדסליגה. המפגש האמוציונאלי הזה מכונה בגרמנית "דר קלאסיקר", בדומה ל"אל קלאסיקו" הספרדי. אז אמנם באיירן ניצבת כשלושים נקודות מעל דורטמונד שפתחה את העונה בצורה מביכה מאוד, אך הנתון הזה אינו משחק תפקיד במפגש. ראשית, דורטמונד הצליחה להתאושש במחצית השנייה של העונה, לברוח מהקו התחתון וממוקמת במקום העשירי והיא עדיין שואפת בדרך לא דרך לטפס למקום שיאפשר לה להגיע לליגה האירופאית בשנה הבאה ושנית, יש פה משחק על כבוד. מספיק להביט בלקט שערים מהמשחקים ההיסטוריים בין שתי הקבוצות כדי להבין כמה הרגש משפיע על המהלכים. השיא היה כאשר השתיים נפגשו בגמר ליגת האלופות בשנת 2013 שנערך בוומבלי, בו באיירן ניצחה את דורטמונד והשלימה זכייה בטראבל נחשק. דורטמונד שתמיד נחשבה לאנדרדוג מול הקבוצה העשירה שרוכשת את כל שחקניה, הגיעה למשחק כשידה על העליונה. זה לא היה רק ההרכב הדליל של באיירן, אלא גם העובדה שהיא המארחת. הקהל הביתי שלה הוא מהמדהימים ביותר בקבוצות אירופה, שממלא את האיצטדיון עם המקומות הרבים ביותר בגרמניה, והמשיך לעשות זאת גם ברגעי השפל של הקבוצה. קשה מאוד לשחק בסיגנל-אידונה פארק והתבוסה של השכנה שאלקה 3:0 שם יכולה לאשש זאת. אבל, אפשר גם לנצח קהל ויובנטוס עשתה את מה שדורטמונד עשתה לבלוז וניצחה אותה 3:0 במשחק הגומלין השני של שמינית גמר ליגת האלופות. התבוסה הרחיקה את החלום האירופאי מדורטמונד עוד יותר אבל לא ייאש אותה ודורטמונד מבקשת להמשיך לשאוף מעלה.
הנה ספויילר: באיירן ניצחה 1:0 קטן אבל חשוב את היריבה המרה בביתה ונותר להסביר כיצד עשתה זו. לקלופ אמנם היו יותר קומבינציות הרכביות, אבל הוא ניצב בפני גורם ההפתעה והוא ידע שעליו להכין עצמו לבאיירן "אחרת" והיא בהחלט הייתה כזו. זו הייתה באיירן שמשחקת עם שלושה בלמים חזקים, שחקן קישור אחורי בודד, שני שחקני כנף, שני קשרים קדמיים ושני חלוצים. למרות שנתוני ההחזקה בכדור היו זהים, באיירן בעיקר התגוננה ולמען הפלא זה לא היה מאכזב, זה היה נכון. באיירן חסרה בדריבלים ובשחקנים מהירים בניגוד לדורטמונד שמחזיקה ברויס המתפרץ והמסוכן ובשביל זה הוצב בנעטיה מולו. הבווארים גם לא התיימרו להציג את המשחק המסודר והיפה שלהם כי הלחץ של דורטמונד לא איפשר זאת, אבל הם כן הצליחו ליצור מספר הזדמנויות להבקעה באמצעות כדורים ארוכים שנשלחו אל מולר ולבנדובסקי והפולני הצליח להבקיע שוב מול האקסית לאחר שנגח לשער כדור נהדף של מולר. במחצית השנייה ההזדמנויות של באיירן להבקיע היו אפסיות לעומת ההתקפה הבלתי מתפשרת של דורטמונד שהגיע מכל צד של המגרש. התסכול והעצבנות של השחקנים משתי הקבוצות ניכר בנזיפות של השופט שגם שלף כרטיסים צהובים במקרה הצורך [וגם פיספס כמה מקרים]. שלוש דקות לסיום המשחק הגיעה ההזדמנות המיוחלת של המפסידה כאשר נשרק לזכותה כדור חופשי. הכדור שבעט רויס היה מושלם והבטיח לקבוצתו תיקו, אלמלא השוער הטוב בעולם נעמד בין הקורות והצליח במהלך בלתי יאומן לעצור את החגיגות של המארחים.

מבט על ההצלה המדהימה של נוייר

הבווארים חזרו הביתה עם הפרש של עשר נקודות בינם לבין וולפסבורג, שקשה להגיד שנושפת בעורפם ואילו דורטמונד המאוכזבת נותרה להתנחם באוהדים החמים שלה שניזונים כעת מחרושת השמועות בנוגע לעתיד המקצועי של הקפטן שלהם מאטס הומלס. באיירן צריכה להמשיך להתמודד עם המחסור בשחקני המפתח ההתקפיים שלה וליצור הפתעה שתשאיר גם את לברקוזן הקשוחה המומה. באיירן תצטרך להוכיח לא פעם במשחקים שעוד נותרו העונה כי היא קבוצה שאינה מסתמכת על שחקן אחד, אלא על שיתוף הדדי בין כל השחקנים, אבל אי אפשר להעמיד פנים שהחיסרון בריברי, רובן ואלאבה אינו מורגש.
הכדורגל העולמי ידע פציעות קשות שהותירו את השחקנים והאוהדים בכאב כמעט זהה, אבל מפעם לפעם צצות ידיעות על פציעות שפשוט מעלות גיחוך, הנה שלוש כאלה:
אריאן רובן והתנין - עוד לפני הפציעה הנוכחית, רובן יצא יחד עם חבריו למחנה אימונים בקטאר בזמן חופשת החורף בבונדסליגה. אחד הדיווחים הכי מוזרים שהגיעו משם היה כי תנין נשך את רובן. ההולנדי טוען כי בזמן שניסה להוציא כדור שהועף אל המים במהלך אימון, קרוקודיל נשך אותו באצבע. הסבר חלופי מציע שהתחבושות שנראו על אצבעותיו של רובן הן כתוצאה מהרמת משקולות ואף קרוקדיל לא חשק ברובן כארוחת הצהריים שלו.
אנר ולנסיה וכוס התה - ולנסיה השחקן האקוודורי של ווסטהאם מהפרמיירליג נפצע במספר מקומות ברגלו כאשר דרך על שברי כוס תה בביתו וסיכן את השתתפותו במשחק מול ארסנל. זוהי כנראה הפציעה הכי בריטית בתולדות הכדורגל האנגלי.
שינג'י קאגווה ותיאבון גדול - קגוואה שחקנה של דורטמונד, שיחק במנצ'סטר יונייטד בעונה רעה מאוד תחת המאמן דיוויד מויס. כשמויס נשאל מדוע יחמיץ קגוואה את המשחק בין יונייטד לניוקאסל, מויס הסביר שקגוואה פשוט הגזים באכילה והקיבה המפוצצת שלו לא מאפשרת לו לשחק.

רובן והתנין - היה או לא היה?

סטיבי ג'י וחברים מציגים: היו זמנים בליברפול

העיר ליברפול כמרקחה. רק ביום ראשון האחרון אירחה העיר את השכנה היריבה מנצ'סטר יונייטד ושבוע לאחר מכן [יום ראשון] יעשו את דרכם לצפון אנגליה שחקני העבר של הקבוצה וכוכבי הכדורגל האנגלי. בעל הבית, סטיבן ג'רארד יארח באנפילד משחק ראווה שכל תרומותיו קודש לארגוני רווחה ובתי חולים של העיר שהוא מזמן כבר הפך להיות הפנים שלה - ליברפול. ההיסטוריה של העיר הזו הייתה כנראה מסתיימת עם פרק של המהפכה התעשייתית לולא שני דברים: הלהקה הטובה בעולם והקבוצה המעוטרת ביותר בכדורגל האנגלי שלעולם לא צועדת לבד. 

שבוע לא פשוט עבר על סטיבי ג'י. במחצית הראשונה של הדרבי בין ליברפול ליונייטד, המשחק החם ביותר בעונה של הפרמייר ליג, הוא נותר על הספסל. שחקני ליברפול נראו מפוחדים מכרגיל והגול הראשון נגדם לא איחר מלהגיע. נראה שחסר שחקן יציב במרכז המגרש והיה טבעי שג'רארד ייכנס במחצית לשחק בדרבי האחרון בקריירה שלו ואכן לקראת סיום הפסקת המחצית, התמקם סטיבי על כר הדשא. מהרגע ששרק השופט לפתיחת המחצית לא חלפה דקה וג'רארד כבר הורחק בכרטיס אדום לאחר שדרך די בברוטליות על ירכו של אנדר הררה. זה היה רגע של עוגמת נפש בקריירה של סטיבן שתוך מספר דקות הפכה לבדיחת רשת שרק המעידה שלו בעונה הקודמת במשחק מול מנצ'סטר סיטי יכלה להתחרות בה. זה לא היה הכרטיס האדום הראשון [וגם לא השני] שהונף בפני פניו של סטיבי, אבל התזמון והמיקום היה בעוכריו ובעוכריה של קבוצתו שסיימה את המשחק בהפסד של 2:1.

למרות הכל, ג'רארד ישים את כל הצרות שעוברות כעת על ליברפול [ולא חסר] בצד ויתרכז במשחק הצדקה שהוא גם מופע הפרידה שלו מהעיר, לקראת עזיבתו בקיץ לקבוצת הכדורגל האמריקאית לוס אנג'לס גלקסי. יחד עם חברו - שחקן הקבוצה לשעבר, ג'יימי קראגר, אסף סטיבן קבוצה איכותית של שחקנים שיגיעו לשחק כמחווה לעיר וכמחווה לסטיבן עצמו.

המארחים: קראגר וסטיבי

קראגר, עוד אגדת ליברפול, משמש כיום כפרשן כדורגל בכיר ברשת סקיי, ידע כי היום בו סטיבן יעזוב את המועדון בו שיחק 17 שנה יגיע, וכי על הקבוצה להתכונן להמשך ללא ג'רארד. על פניו נדמה כי ברנדן רודג'רס, המנג'ר, הצליח למצוא מערך מצוין ללא הקפטן וליברפול הפסידה משנת 2015 רק פעם אחת, באותו דרבי שהסתבך מול מנצ'סטר יונייטד. ולמרות זאת, עדיין קשה לאוהדים האדומים בפרט, ואוהדי הכדורגל בכלל, לדמיין את ליברפול ללא סטיבן. אך בינתיים ישנם עוד כמה עניינים שמשאירים את ג'רארד בעיר, בזמן שאשתו אלכס כבר מחפשת למשפחה בית בעיר הלהלה-לנד.

קראגר וג'רארד יהיו הקפטנים של הקבוצות ונפגשו כבר לפני למעלה משבוע כדי לבחור את השחקנים.

מציגים את ההרכבים

על הנייר הקבוצה של ג'רארד נוצצת יותר, אבל קשה לחזות את התוצאה מראש, והאמת שזה גם לא העניין. המטרה הראשית של המשחק היא גיוס הכספים לצדקה אבל יש בו אפשרויות נוספות. ראשית, הזדמנות של חלק משחקני העבר של ליברפול להיפרד מהקבוצה ומהאוהדים ושנית, הזדמנות נדירה לצפות בהרכב חד פעמי [מתי ראיתם את הנרי, סוארז וטורס תוקפים יחדיו?] ואל נא נשכח: מסיבת פרידה המונית לקפטן המוערך סטיבן ג'רארד.

בשורותיה של ליברפול צמחו ושיחקו הטובים שבשחקני הכדורגל בעולם [זה הזמן להזכיר את יוסי בניון, אבי כהן ז"ל ורוני רוזנטל שלנו] וגם כיום נמצאים בקבוצה כישרונות צעירים ומבטיחים. שחקני הסגל [מלבד אחד] לא ישתתפו במשחק בשל מחויבות קודמת לנבחרת המולדת [כמו סטרלינג והנדרסון האנגלים, סקרטל הסלובקי, ג'ו אלן הוולשי וסימון מניולה הבלגי] או פציעות [סטארדיג', ללאנה], אבל אין זה משנה, משום שאנחנו כאן בשביל העבר המפואר והזדמנות לראות על הדשא של אנפילד שחקנים שליברפול לא הולידה, אבל גידלה במסירות. הנה שלושה שהם הדובדבן האדום שעל הקצפת: 

צ'אבי אלונסו. אומרים שתמונה שווה אלף מילים - מעניין כמה שווה הסרטון הבא:

צ'אבי ["שאבי" בפי הבריטים] הגיע לליברפול ב-2004 הישר מקבוצת הילדות שלו, ריאל סוסיאדד של העיר הבסקית סאן סבסטיאן בספרד. העונה הראשונה שלו במדי הקבוצה הייתה לא פחות ממדהימה אבל זה עוד כלום לעומת אקורד הסיום שהוא ניגן. אלונסו הצליח להציל את בעיטת הפנדל הכושלת שלו בגמר ליגת האלופות ולשלוח אותה בחזרה אל השער ובכך סייע לאדומים להשוות לאחר שפיגרו 3-0 מול א"ס מילאן. הלילה הבלתי נשכח באיסטנבול הסתיים בהרמת הגביע היוקרתי על ידי הבאסקי וחבריו לקבוצה. בשנת 2009 הוא חזר לספרד לאחר שנרכש על ידי ריאל מדריד וזכה להוסיף לקורות החיים שלו זכייה עם קבוצה נוספת בליגת האלופות, בשנת 2014. האמת שאלונסו פיספס את הגמר עקב צבירת צהובים [בעקבות המקרה, הוחלט לאפס את הצהובים ברבע הגמר], אבל התרומה שלו במרכז המגרש הייתה מורגשת לאורך כל הטורניר. אלונסו משחק במרכז המגרש כקשר 50/50. יכולת המשחק שלו מאפשרת לו לתרום גם להתקפה וגם לסייע לחוליית ההגנה ואין לשכוח את הבעיטות הרחוקות המדויקות שלו שמסכנות את הקבוצה היריבה במצבים נייחים. במקביל כיכב אלונסו בנבחרת הספרדית איתה זכה במונדיאל 2010 וביורו 2012, אך הודיע על פרישה מכדורגל בינלאומי עקב ההופעה המביכה של האלופה לשעבר במונדיאל 2014 בברזיל. הקבוצה לא שרדה את שלב הבתים וחזרה מאוכזבת ומאכזבת בחזרה למולדת. אבל הקריירה המקצועית של אלונסו רחוקה מלהסתיים ובקיץ 2014 הוא הצטרף לקבוצת העילית באיירן מינכן [יאי]. 

לואיס סוארז. אף אחד לא ישכח את הנשיכה של סוארז במשחק המונדיאל של אורגוואי נגד איטליה. אבל לפני שסוארז נשנש את קילאני הוא עושה את זה בהולנד, ואח"כ בליברפול. הקורבן של האורוגוואי בפרמייר ליג היה איבנוביץ מצ'לסי, שעל פי המשחקים האחרונים שלו בבלוז, הנשיכה עשתה לו רק טוב. צחוק בצד, ואחרי שנצליח לשים את עניין הכירסומים והביקורת שהתקשורת הבריטית מפגינה כלפיו, נגלה שסוארז הוא חלוץ מצוין. הגיע לליברפול ב-2011 אחרי עונות מוצלחות בליגה ההולנדית ורשם את הישגו הנאה ביותר במדי האדומים לאחר שבעונה הקודמת נאבק איתם על המקום הראשון בליגה - בו לא זכו כבר 24 שנים. ליברפול סיימה במקום השני והמכובד, אבל סוארז הפך למלך השערים של העונה עם 31 הבקעות. לאחר ההתנהגות המביכה והמוזרה שלו במונדיאל שכללה עונש של הרחקה מתשעה משחקי נבחרת והרחקה לארבעה חודשים מהשתתפות במשחקי כדורגל בכלל, נפרד סוארז מהליגה האנגלית ועבר לשחק ליד מסי וניימאר בברצלונה.

סוארז - מלך השערים היוצא של הפרמייר ליג

פרננדו טורס. הסיפור של טורס הוא כמו אגדה, מתחיל אופטימי, באמצע מפחיד אבל מסתיים בטוב. אומרים על "אל ניניו" [הילד], שהצטרף רשמית לקבוצת כדורגל בגיל חמש!, שאתלטיקו מדריד גידלה אותו, ליברפול טיפחה אותו וצ'לסי הרסה אותו - ובכנות, זה לא מאוד רחוק מהאמת. לאחר מספר עונות רוויות כיבושים בליברפול, החליט טורס לערוק לצ'לסי שם בעיקר ישב על הספסל. אוהדי ליברפול קיבלו את המעבר לצ'לסי כבגידה וגם ההנהלה של המועדון התקשתה להיפרד ממנו, אך ישנם חכמים שאומרים שכסף קונה הכל. ובכן, כסף לא קנה לטורס אושר ונדמה כי כל הכישורים שרכש בליברפול נעלמו והוחלפו בחוסר ביטחון שגרם למוריניו לקפח את החלוץ הכישרוני לטובת דרוגבה המבוגר יותר. הסוף בצ'לסי היה רע עוד יותר כאשר טורס הושאל למילאן, גם שם הוא היה בלתי נראה וכבר רק שער אחד במשך חצי שנה. החלוץ גמר בליבו לחזור הביתה - לא רק להורים אלא לאוהדים שתמיד חיבקו אותו באתלטיקו מדריד. אגב, בעודי כותבת שורות אלה דנים האוהדים של ליברפול [סיפור אמיתי] בשאלה האם לסלוח לטורס או לא. רק במשחק נדע את התשובה.

טורס וצ'אבי אלונסו הצעירים במדי ליברפול

שלושת השחקנים המכובדים הללו ישחקו תחת הקפטן ג'רארד, אבל הם לא יהיו לבד. רשימת השחקנים בטים ג'רארד כוללת את בראד ג'ונס - השוער של ליברפול שפינה את מקומו כשוער ראשון לבלגי מיניולה, ג'ון טרי [קפטן צ'לסי] - אחלו לו מזל טוב, האריך את החוזה בצ'לסי לעוד שנה, סטיבן וורנוק [דרבי קאונטי, שיחק בליברפול], סקוט דאן [קריסטל פאלס], אשלי ויליאמס [קפטו סוונזי], ג'ון ארנה ריז [אפואל, ניקוסיה, לא תל אביב, שיחק בליברפול], אנתוני ג'רארד [אולדהם את'לטיק - משחק לצד בנו של רודג'רס] בן הדוד של, צ'ארלי אדם [קפטן ווסטהאם], ג'יי ספרינג [בלקבורן רוברס, שיחק בליברפול], סטיבי - האגדה האדומה בכבודה ובעצמה, ריאן באבל [חלוץ קאסימפאסא, שיחק בליברפול], תיירי הנרי [אגדת ארסנל] שקראגר הכתיר כשחקן הטוב ביותר בפרמייר ליג לדורותיו.

מול הנבחרת המרשימה של סטיבי ישחקו בגאון השחקנים שקארה צירף לקבוצתו - פפה ריינה - שוער [באיירן מינכן, שיחק בליברפול] - יתפוס טיסה עם אלונסו, פטר גולאצ'י [רדבול זלצבורג, שיחק בליברפול], אלבריו ארבלוה [ריאל מדריד, שיחק בליברפול], ג'יימי כמובן, גאל קלישי [מנצ'סטר סיטי], מרטין קלי [קריסטל פאלאס, שיחק בליברפול], לואיז גרסיה [אתלטיקו דה כולכתה, שיחק בליברפול], קרייג נודנה [קארדיף סיטי], סטוארט דאונינג [ווסטהאם, שיחק בליברפול], ג'ונג'ו שלבי [סוונזי, שיחק בליברפול], הנרי קאוואל [חלוץ ליברפול לשעבר], קרייג באלאמי [שיחק בליברפול], דידיה דרוגבה [חלוץ צ'לסי].

פפה ריינה והחברים מדגמנים את מדי הקבוצה

אין פה הבטחה למשחק מותח ומורט עצבים, אבל יש פה כדורגל כיפי, שחקנים מתקאמבקים ומטרות טובות. הכרטיסים כבר מזמן אזלו, אבל שידור חי יש: מחר בשלוש - שעון אנגליה - או 16:55 בספורט 2.

חמישה זאבים נכנסו לחיפושית

ביום ראשון האחרון, מול כל הציפיות שלי, באיירן הפסידה בבית 2:0. הפסד שני לעונה הנוכחית, הפסד ראשון בבית. באסה היא המילה היחידה שעולה בראשי כשאני חושבת על מה שהרגשתי אחרי המשחק. התחושה הזו עוררה בי את הזיכרון העגום מיום שישי האחרון של חודש ינואר. אני וחברה יצאנו לפאב המקומי במטרה אחת, או שלוש, אבל הראשונה שבהן הייתה לצפות במשחק המיוחל של באיירן נגד וולפסבורג אחרי פגרת חורף ארוכה ומייאשת. כמה מייאשת? החור של החודשיים "חופשת חורף כי המגרשים קפואים" שהבונדסליגה פערה אצלי זרק אותי לתחתית. ניסיתי למלא אותו בצפייה במשחקים רנדומליים של ליגת העל ואפשר לנחש כי זה לא ממש עשה את העבודה. המפגש ביום שישי נועד להיות משחק העונה, בין המקום הראשון לשני, על אף שפער הנקודות בין שתי הקבוצות הוא רחב יחסית, אבל הרמות היו כמעט שקולות, או שבעצם, כפי שגיליתי בהמשך הערב - לגמרי לא. בטרם התיישבנו, ביקשנו להעביר לערוץ בו משודר המשחק באחת מהטלוויזיות במקום וקיבלנו בתמורה מבט משועשע מהגברים מאחורי הדלפק. כן, נדיר ששתי בחורות מבקשות לצפות במשחק כדורגל בערב שישי ועוד של הבונדסליגה הכל כך לא פופולרית במדינת הלה ליגה. התעלמנו מהמבטים התמוהים והתמקמנו בקצה הבר, מוכנות לצפות במשחק תוך נשנוש צ'יפס בטטה חם. על תשעים הדקות שחלפו מרגע שריקת הפתיחה אוותר לתאר, אבל הובסנו בגדול. אני מודה, כאוהדת של באיירן אני לא נקלעת להתמודדות הרגשית הקשה של הפסד קבוצתי בתדירות גבוהה, אבל כשזה כן קורה, זה תמיד כל כך צורם ומשפיל. 4:1 למארחים שסיחררו את האצטדיון הביתי במשחק מצוין ומרגש שנפתח עם דקת דומייה לשחקנם הבלגי, ג'וניור מלאנדה, שנהרג בתאונת דרכים במהלך הפגרה.

וולפסבורג בעיניי היא הפתעת הבונדסליגה, אחרי אאוגסברג, ובצדק נמצאת במקום טוב בליגה, מבטיחה את כניסתה השנייה בהיסטוריה לליגת האלופות בשנה הבאה וסוללת את דרכה בליגה האירופית בשנה הנוכחית, לאחר שניצחה את אינטר מילאן בבית ובחוץ בשמינית הגמר.

העיר וולפסבורג שייכת למדינת סקסוניה תחתית ונמצאת לא רחוק מהבירה של המדינה, האנובר שקבוצתה היא היריבה האיזורית. אם אתם מכירים את העיר רק דרך קבוצת הכדורגל שלה - אתם לא לבד, אבל אם אתם במקרה בעלים ברי מזל של אוטו תוצרת חברת פולקסוואגן - תתביישו לכם! וולפסבורג אמנם לא שופעת באתרי תיירות, אבל בעיר נמצא המטה של חברת המכוניות והמפעלים שלה. המועדון שהתחדש מיד לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם עבור עובדי החברה ונמצא בבעלותה, לא במקרה נקרא האצטדיון הביתי "פולקסווגן ארנה" וסמלה של המכונית נמצא במרכז המדים של השחקנים. כסטודנטית להיסטוריה של גרמניה, אני לא יכולה לכתוב פולקסווגן ולא להזכיר את הנאצים. בקיצור נמרץ, הרעיון מאחורי המכונית היה לייצר רכב שיהיה גם מוצלח וגם בעלות עממית, ויפנה לקהל הלקוחות מהמעמד הנמוך יותר של החברה הגרמנית, ומכאן שמו "רכב העם". העבודה על הפרוייקט נעשתה בתחילת שנות ה-30, שנים בהן העולם כולו וגרמניה בפרט היו שקועות במשבר כלכלי חמור. עוד במסע תעמולת הבחירות שלו פנה היטלר למעמד הפועלים והבטיח לסייע להם ויוזמת הפולקסווגן הייתה אחת מהדרכים בה היטלר מימש את הבטחותיו. נדמה היה כי הקשר הנאצי לפולקסווגן ישפיע על המכירה של המכונית, בעיקר בישראל, אך למרות כי ישנם הבוחרים להחרים את היצרנית הזו, והיצרניות הגרמניות בכלל, קשה להגיד שהמכונית הזו לא פופולרית, אלא לגמרי להפך. החיפושית לא נשארה רק על הכביש ובמרוצת השנים, תוך פיתוח דגמים נוספים, הפכה לסמל קאלט. בשנות השבעים זוהה האוטו עם ההיפים האמריקאים או הגולשים מדרום קליפורניה. העיצוב המיוחד והחמוד של המכונית סייע לה להצליח בהוליווד והמכונית הופיעה בסרטים וחיפוש בגוגל גילה לי שבשנים האחרונות היא נכנסה לעסקי משחקי המחשב.

החיפושית הישנה - פריט לאספנים וסמל תרבות

נדמה שהסיפור מאחורי החיפושית הרבה יותר מעניין עמוס ופיקנטי לעומת ההיסטוריה הלא מרשימה של הקבוצה שלה שזכתה באליפות גרמניה פעם אחת בלבד. אבל השנה הקבוצה יכולה להוסיף בגאווה פרק לספר ההיסטוריה שלה או אפילו לכתוב אחד חדש. משהו פשוט מסתדר מצוין בין השחקנים על כר הדשא תחת אימונו של דיטר הקינג. אז כיצד הזאבים הפכו לשם החם העונה באירופה? הנה חמש סיבות טובות:

1. קווין דה ברוינה. כבר במשחקי בלגיה במונדיאל היה ניתן להבחין בכישרון העצום של הקשר הזה ולתהות כיצד מוריניו ויתר עליו ושיחרר אותו משורותיה של צ'לסי ב-2014. עם שישה עשר בישולים, הוא משקיף מהמקום הראשון של טבלת הדירוג על יונוז'וביץ מברמן ומולר מבאיירן שאוחזים "רק" בתשעה. המספרים של דה ברוינה כל כך טובים ש"הבילד" הגרמני מיהר להכתירו כשחקן המאיים ביותר בבונדסליגה, יותר מרובן, שמבוגר מדה ברוינה בשמונה שנים (מתוקף היותי הסנגורית של באיירן לעת צרה, עליי לציין שרובן שיחק פחות משחקים מדה ברוינה בשל פציעות), ומולר. הרומן העצוב של דה ברוינה וצ'לסי לא הסתיים במוריניו, אלא המשיך לשוערה של הקבוצה קורטויה, חבר לנבחרת בלגיה, שניהל רומן עם זוגתו של דה ברוינה (כנראה שהאוויר הלונדוני השפיע לא טוב על השחקנים הצעירים). הג'ינג'י נותר שבור לב, אבל יכולת המשחק שלו כלל לא נפגעה. בנימה מקומית, שני הכישרונות הבלגים האלו, וכישרונות בלגים אחרים, ישחקו מול נבחרת ישראל ביום שלישי הקרוב. אלי גוטמן צריך להיות מודאג. מאוד. מהצד השני, וולפסבורג צריכה לדאוג האם יש בכיסה מספיק כסף לשמור על דה ברוינה שמחוזר [שמועות] ע"י פריס סן ג'רמן והמנוצחת באיירן מינכן. 

דה ברוינה - המוח האדום מאחורי הצלחתה של הקבוצה

2. באס דוסט. החלוץ ההולנדי עדיין בגדר תעלומה כי התחושה היא שהוא פשוט הגיע משום מקום [או מהספסל] באמצע העונה והספיק במהירות להבקיע שלושה עשר שערים בארבעה עשר משחקים. פה הזמן להודות לחבר מלמעלה [לא אלוהים, הילד בתמונה מעל הרשומה הזו] שדאג לבשל לו אותם כל כך טוב. לאחרונה נדמה כי המומנטום של דוסט קצת אבד, אבל עדיין שווה לעקוב ולראות איך הוא ימשיך לשחק העונה.

דוסט - חלוץ תוצרת הולנד

3. לורד בנדטנר. כלומר, ניקלאס. קודם בדיחת רשת, אחר כך חלוץ, אבל אין ספק שרכישתו של הלורד על ידי הקבוצה משכה אליה הרבה תשומת לב. בנדטנר הוא מסוג השחקנים שהחיים הפרטיים שלהם יותר מעניינים מהצורה בה הם משחקים. הוא משחק טוב בנבחרת דנמרק, אבל שיחק הרבה פחות טוב בארסנל. למרות שעתידו נראה מזהיר בקבוצה, משהו בינו לבין הצפון לונדונית לא הסתדר ואחרי מספר השאלות לקבוצות אחרות הוא החליט לחתום את הסיפור והסביר כי ארסן וגנר קיפח אותו ולא העניק לא מספיק הזדמנויות. אין ספק כי וגנר מצידו, ראה בו ככישלון אישי. בכנות, בנדטנר מספק יותר אקשן כשהוא מחוץ למגרש מאשר כשהוא עליו. קודם כל, סיפור אהבה רומנטי בינו לבין ברונית מהאצולה הדנית שמאשרת שהוא ראוי לכינוי שהודבק לו ושנית, השטויות שהוא מספק למדורי הרכילות ויוצרי הממים ברשת; תמונות עירום חלקיות, חשיפת תחתונים לאחר הבקעת גול והתפרעויות לאחר שתייה מוגזמת של אלכוהול. הא, וההודאה העצמית שהוא השחקן הטוב בעולם. חפשו את השם שלו בגוגל תמונות - לא תתאכזבו.

בנדטנר בפוזה אופיינית

4. דיאגו בנאליו. ההצלות שלו במשחקים האחרונים בליגה האירופית בהחלט היו שווים להכניס אותו לרשימה וגם בבונדסליגה הוא לא מאכזב. הוא ספג עבור קבוצתו רק עשרים ותשעה שערים, מקום רביעי בטבלת הספיגות יחד עם לברקוזן. והיי, הוא עצר פנדל של קרים בנזמה במפגש בין נבחרת שוויץ לנבחרת צרפת במונדיאל האחרון. 

בנאליו - מחיאות כפיים להצלות שלו

5. אנדרה שורלה. עוד פליט צ'לסי והגרמני הראשון ברשימה שלי! השחרור של שורלה מצ'לסי היה די צפוי, הוא מיעט לשחק ומוריניו הודה שאינו מרוצה מהכושר הגופני שלו. למרות ששורלה ויתר על פגרת החורף של הנבחרות כדי להתרכז בחיזוק הכושר זה לא עזר לו והוא מצא את עצמו על מטוס בדרך למולדת. גם בוולפסורג הוא טרם הרשים, הוא סופסל לא פעם, אבל מדובר בשחקן שבישל לגוצה את שער הניצחון במונדיאל, אז הציפייה שיספיק להתעורר לפני שהעונה הזו נגמרת הינה במקום.  

שורלה - בחזרה למולדת

+ אי אפשר להבקיע חמישים ושבעה שערים בעונה [מקום שני אחרי באיירן עם שבעים] ללא קבוצה מאוחדת ורבת כישרונות ולקבוצה של הקינג יש אחלה של סטטיסטיקות לאשר שהיא אכן כזו. נותר רק לקוות שהפנים החדשות המסתמנות של גרמניה בליגת האלופות בשנה הבאה לא יאבדו את המומנטום או את השחקנים הטובים שלהם בדרך.

הדרך לאירוויזיון של מנצ'סטר יונייטד

משהו מוזר עובר על מנצ'סטר יונייטד העונה וקשה לומר אם הוא טוב או רע. רק שנתיים עברו מאז המאמן האגדי, אלכס פרגוסון, שליווה את הקבוצה המעוטרת ביותר בפרמייר ליג פרש, אבל זה מספיק זמן להבין עד כמה הוא חסר. שפן הניסויים הסקוטי, דיוויד מויס, לא צלח עונה שלמה והוביל את הקבוצה לשפל שלא ראתה מזה כ-20 שנה. תוך עשרה חודשים הפסידה יונייטד את התואר שלה, לא זכתה באף טייטל לאותה השנה ואיבדה את האפשרות לקחת חלק לא בליגת האלופות ואף לא באחותה הצולעת - הליגה האירופית. אוהדי מנצ'סטר המאוכזבים קינחו את העונה בעוגה רקובה שהגישה להם נבחרת אנגליה שלא הצליחה (שוב) לעבור את שלב הבתים במונדיאל בברזיל. מי שכן צלח את שלבי המונדיאל באופן מרשים היה לואי ואן חאל, aka LVG, מאמנה של הולנד שמשך את מולדתו עד לשלב חצי הגמר, שם הובסה על ידי ארגנטינה המשעממת. ואן חאל נשכר להציל מטביעה את מנצ'סטר המדשדשת כשלצידו נעמד על המשמר אגדת המועדון והבחור השנוי במחלוקת, ריאן גיגס. ואן חאל קיבל לידיו תקציב בלתי מוגבל שאפשר לו לייבא כל שחקן באירופה והוא לא בזבז זמן וזימן אליו את אנחל די מריה הארגנטינאי, ויקטור ואלדס השוער הספרדי והשאלה תמוהה ממונאקו של הקולומביאני פלקאו, שלא הטיב להרשים וכנראה ימצא עצמו בחזרה לנסיכות הצרפתית בסוף העונה. מסע הקניות הבזבזני עמד בניגוד מוחלט לתצוגת המשחק של הקבוצה ויונייטד פתחה את העונה בצליעה. הפרשנים לא איחרו להגיע ועטו על ואן חאל, אוחזים בידיהם נתונים סטטיסטיים מהעונה המבישה של מויס (שהספיק לברוח לספרד) תוהים על ההרכב, הרכש שלא מספק את הסחורה ומדוע ווין רוני מאבד את מקומו הטבעי ויורד אחורה. הילוך מהיר קדימה: מנצ'סטר יונייטד נמצאת כעת במקום הרביעי בטבלה, במירוץ עם ארנסל, סיטי וליברפול על מקום בליגת האלופות כאשר צ'לסי של מוריניו ניצבת איתנה בצמרת. הכיצד? לא בדיוק ברור. כאשר אני מסתכלת על תוצאות המשחקים מהעונה הנוכחית קשה לקבוע דפוס; יש הפסדים לקבוצות קטנות, ליד ניצחונות מול קבוצות גדולות. ניצחון מול ארסנל באמירויות אך הפסד באולד טרפורד לארסנל במסגרת גביע ההתאחדות. קשה אפילו לנבא האם הקבוצה תצליח לשמור על מקומה, או לעלות גבוה יותר כתוצאה מהחוסר יציבות הזה. נדמה כי הדבר הכי סטבילי בקבוצה הזו, תרתי משמע, הוא השוער דויד דה חאה שהגיע למנצ'סטר ב-2011 מאתלטיקו מדריד. עם הצלות כל כך מרשימות פלא שהוא מסתמן כיורש של השוער הספרדי איקר קסיאס? אבל האם דה חאה בדרך להחליף את קסיאס גם בשער של ריאל מדריד?

דה חאה במדי מנצ'סטר יונייטד

שני טיעונים לחיזוק ההשערה: הראשון, חתימתו של ויקטור ואלדז ביונייטד. כיצד שוער מוכשר מוכן להתפשר על מקום שני? והטיעון השני מגיע ממקום לא צפוי: בת זוגו הספרדייה של דה חאה, אדורנה גרסיה. גרסיה, היא גם יפיפיה וגם זמרת שנבחרה לייצג את ספרד באירוויזיון הקרוב בוינה. יודעי דבר מעריכים כי הסיכויים שלה לקבל דוז פואה אינם רעים בכלל. הזמרת אינה מתגוררת יחד עם דה חאה ומעדיפה לחלק את זמנה בין מדריד למנצ'סטר. לאחרונה הביעה גרסיה את תחושותיה העמוקות כלפי העיר של בן זוגה וטענה כי העיר מכוערת כמו מה שנמצא מאחורי המקרר וכי לעולם לא תרצה לגור בה. בעקבות ההתבטאות רעדה העיר מנצ'סטר וגורמים בעירייה מיהרו להציע לגרסיה סיור פרטי ואקסקלוסיבי והיא הסכימה. כעת נותר לחכות ולראות האם תשתכנע הזמרת הספרדייה ואף תגדיל לעשות ותעבור לגור בעיר לצד בן זוגה. 

דה חאה עם החברה, אדורנה גרסיה

דייויד דה חאה אינו שחקן יונייטד הראשון שזוגתו היא זמרת, הנה ההזדמנות להיזכר בעוד דיוויד כזה. 

אחד השחקנים הכי מפורסמים ביונייטד ובעולם כולו הוא האיש בעל אלפי התסרוקות/קעקועים: דיוויד בקהאם. אחד משחקני השדה המעוטרים ביותר ששיחק באנגליה, ספרד, איטליה, צרפת וגם בארה"ב - בקבוצה שתהפוך עוד מעט לבסיסו החדש של סטיבן ג'רארד. אבל בקהאם הוא לא רק כדורגלן, אלא גם מותג שהיווה השראה לסרטים, ספרים ושלל מוצרי מרצ'נדייז. הוא איש עסקים ביום ומעצב תחתונים בזמנו הפנוי. בסוף שנות התשעים בקהאם התחיל לצאת עם בחורה כלל לא אלמונית שאז עוד קראו לה ויקטוריה אדמס, או פוש ספייס לאלו מאיתנו שגדלו בניינטיז ומכירים אותה כחלק מחמישיית הספייס גירלז. כעבור שנתיים הם נישאו, כשגארי נוויל, חברו הטוב לקבוצה של בקס, משמש כשושבין הראשי ותינוקם הרך, ברוקלין, לימים מותג בפני עצמו, מחזיק את הטבעות. דייויד וויקטוריה בקהאם הוכתרו על ידי העם לזוג המלכותי של הממלכה המאוחדת, עם כל הכבוד לקייט וויל - שהוכתרו מתוקף השושלת. ויקטוריה שכבר שכחה מזמן איך נראה מיקרופון הפכה למעצבת אופנה חרוצה ומוערכת, שלושת הבנים מתאמנים באקדמיה לכדורגל של ארסנל. ופן נשכח את הארפר סבן, הנסיכה הקטנה, ששמה השני הוא מזכרת למספר שליווה את אביה לאורך כל הקריירה שלו. 

דיוויד בקהאם, פוטוגני חסר תקנה

ויקטוריה ודיוויד, זוג מלכותי

דיוויד והילדים, בתצוגת האופנה של ויקטוריה

ובחזרה לזוג הצעיר דה חאה וגרסייה אשר מול עיני שניהם מתנוססת מטרה דומה: לכבוש את אירופה. גרסיה תנסה לעשות זאת בתחרות שירה יבשתית - האירווזיון שלמען האמת מתפקד ממזמן כמסיבה שמגיעים אליה בעיקר גייז וגרופיז ותיקים. אם גרסיה תפסיד, אף אחד לא יזכור זאת לימים, אבל ניצחון בתחרות יכול להפוך את שמה מדבק במהירות, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות. גם דה חאה מנסה להוביל את קבוצתו לאירופה. אמנם, לא קל לעשות זאת מעמדת השוער, אבל שמירה על שער נקי בהחלט עזרה למנצ'סטר לאורך כל העונה. ביום ראשון ניצב האתגר המשמעותי הראשון בקרב של יונייטד על הרביעיה העליונה כשהקבוצה תגיע לאנפילד במשחק המסקרן ביותר בליגה האנגלית: מול ליברפול כאשר שתי נקודות בלבד מפרידות ביניהן. אני מהמרת על ניצחון לביתיים, בכל זאת ליברפול נמצאת במומנטם אדיר ולא הפסידה פעם אחת מאז תחילת 2015, ומי יודע אולי ויין רוני יצליח להבקיע שער באנפילד אחרי עשר שנים של בצורת? איך אומרים: "לדרבי חוקים משלו".